"ישראל טועה בדרך שבה היא עושה הסברה.
היא צריכה להבין שרק פרסום שלילי עובד"

הזמן של בן שפירו יקר. הריאיון שלנו מתחיל בדיוק בדקה שקבענו. הוא מופיע לריאיון בשיער מסודר למשעי שעליו כיפה שחורה, וניגש מייד לעניין. כמו בהסכתים ובסרטונים הוויראליים שלו הוא חד, מהיר וממוקד.

נראה שסדר יומו של שפירו גדוש ומלא כמו מספר המילים שהוא אומר בדקה. שפירו, שלמד בישיבה בלוס אנג'לס, ב-UCLA ובהרווארד וכבש כל במה חשובה אפשרית, הוא איש עסקים, עורך דין, פרשן פוליטי ופובליציסט. הוא כתב 16 ספרים והוא מרצה מבוקש שמגיע תדיר להרצות בקמפוסים ברחבי ארצות הברית.

שפירו הוא כנראה מהיהודים המפורסמים בעולם, והוא היצגן הטוב ביותר של הדעות השמרניות. אף שהוא רק בן ארבעים הצליח בן שפירו להגיע לכל בית באמריקה ולתודעה של רבים בעולם. הוא עומד בחוד החנית של המאבק באנטישמיות ובהסברה למען ישראל ומביע את דעותיו ללא מורא בסוגיות פוליטיות וחברתיות, נוגע בעצבים הרגישים ביותר של החברה האמריקנית.

שפירו הוא שטבע את המושג "לעובדות לא אכפת מהרגשות שלך". ההשקפה השמרנית שלו בסוגיות של הפלות, הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים ואמירותיו בעניין, כמו "טרנסג'נדרים סובלים ממחלת נפש", מעוררות לא פעם תגובות נזעמות. אך כאילו לא די בכל פועלו, שרק חלק ממנו הצגנו כאן, שפירו יוצא בימים אלה במחזמר חדש, 'עוד נקום' (We Will Rise), שעוסק במרד גטו ורשה ובטבח של 7 באוקטובר.

רק מחזמר יכול

את המחזמר כתב בן שפירו עם אביו דייוויד שפירו, והאב גם הלחין את השירים. היצירה הייתה מוכנה בגרסתה הסופית כבר בשנת 2020, אלא שכמו גורלו של העם היהודי, גם היא עברה תהפוכות. באותה שנה פרצה מגפת הקורונה, ועיבוד השירים עוכב. כאשר התחילו סוף סוף לנסות לקדם את המוצר, אירע הטבח של 7 באוקטובר.

שפירו ואביו, שבילו בשנה שעברה את החגים בישראל עד יום לפני הטבח, לא יכלו להתעלם מהטראומה הלאומית שפקדה את ישראל. השואה הקטנה בשמיני עצרת מצאה את דרכה אל סיפור השואה הגדול באירופה. שם המחזה, 'עוד נקום', קיבל רובד משמעות נוסף.

המחזמר בגרסתו הסופית מתחיל בסצנה המתרחשת ב-7 באוקטובר בכפר עזה. חיילים נכנסים לכפר עזה ומוצאים על הרצפה באחד הבתים תמונה ממלחמת העולם השנייה, ובה תינוק ודודתו. הסצנה הזאת מחזירה את הקהל בזמן אל גטו ורשה. המעגל במחזה נסגר כאשר מתברר כי התמונה שנמצאה שייכת לסבתו של אחד החיילים, ניצולת שואה שנחטפה לעזה.

"מרד גטו ורשה תמיד ריתק אותי", מספר שפירו. "קראתי ספרים רבים על המרד, ובהם יומנים של אנשים שהיו שותפים לו. יהודי גטו ורשה באו מרקעים אידאולוגיים מגוונים ונדחקו יחד על ידי הנסיבות ועל ידי אויביהם למקום אחד. רבים מהם לא הכירו זה את זה, והיו ביניהם מחלוקות, אך כשהגיע הזמן להילחם באויב משותף, כל זה היה חסר משמעות. הם היו צריכים לשתף פעולה".

לדברי שפירו, עוד לפני הטבח בשמיני עצרת חשבו הוא ואביו שנכון להשיק את המחזמר בישראל, במיוחד על רקע התלהטות הרוחות סביב הרפורמה במערכת המשפט והמחלוקות שהובילו שוב ושוב לבחירות. "רבים מיהודי גטו ורשה היו ציונים שחלמו על עם חופשי בארצו שמסוגל להגן על עצמו", מסביר שפירו. "היהודים בגטו ורשה הבינו מה שהיהודים מבינים היום, לאחר 7 באוקטובר: המחלוקות הפנימיות מתפרשות בעיני האויבים המרושעים כחולשה, ורק אחדות מסוגלת ליצור התנגדות הרואית.

"המחלוקות בישראל לפני 7 באוקטובר היו מסוכנות. נכון שהחלום של רבים בגטו ורשה התגשם, ומדינת ישראל קיימת, אך המסר שלהם לא נמוג. אם יש שנאת חינם, אם יהודים נלחמים זה בזה במקום להכיר באיומים הקיומיים הניצבים מעבר לגבולות שלהם ולפעמים גם בתוכם, זה מוליד סכנה דומה.

"ההתקוממות בגטו התרחשה כשהיהודים איחדו כוחות מול פני הרשע. זה מה שראינו לאחר 7 באוקטובר. אנשים מכל תחומי החיים שלפני חמש שניות שנאו זה את זה, הפגינו זה נגד זה ואיימו במלחמת אזרחים, לחמו כתף אל כתף".

כתבת ספרים רבים. במה שונה כתיבת המחזמר הזה מחומרים קודמים שלך?

"היא שונה מאוד", עונה שפירו. "כל הספרים שלי הם ספרי עיון שנועדו לפנות לשכל ולהיגיון. כאן מדובר בדרמה שפונה אל הלב והרגש. נכון שהטיעון שהמחזמר מעלה הוא טיעון לוגי, אבל המטען הרגשי שבו חשוב הרבה יותר.

"הרעיון שמאחורי מחזות זמר הוא שאנחנו שרים כשנגמרות לנו המילים. כשאנחנו כבר לא מסוגלים להביע במנעד הפשוט של שיחה אנושית את מה שאנחנו רוצים להביע, אנחנו פונים למוזיקה ולמחזות זמר. כשרוצים להביע את האתגרים שהיהודים התמודדו איתם במהלך ההיסטוריה, את התקווה של היהודים אז והיום, מחזמר הוא אפשרות מצוינת".

את המחזמר מעלה תיאטרון אספקלריא. במאי המחזמר והמנהל האומנותי של התיאטרון, חגי לובר, איבד את בנו אלישע יהונתן לובר הי"ד בקרב ברצועת עזה. "חגי לובר כתב מכתב יפה מאוד לטעמי על הפילוג בחברה הישראלית אחרי שאיבד את בנו", אומר שפירו, "מסר האחדות עובר גם במחזה, ובשיאו כולם שרים עם חיילי צה"ל שיהודים צריכים ללכת שלובי זרועות ומאוחדים כדי להילחם באויביהם".

השיעור של סינוואר

ההסכת היומי שלו, 'המופע של בן שפירו', בערוץ החדשות שהקים, The Daily Wire, דורג הפודקאסט השני הכי פופולרי בארצות הברית. לאחרונה הוא הציג בו שבעה לקחים מ-7 באוקטובר, ואני שואלת אותו מה לדעתו הלקח המרכזי מהיום ההוא.

"יש שניים", הוא משיב, "האחד, שהרוע קיים, השני, שהוויתורים לרוע אוויליים. הניסיון להעמיד פנים שהרוע אינו קיים או שהסכסוך הערבי–ישראלי הוא רק סכסוך של גבולות, הוא ניסיון שקרי, משאלת לב.

"הפיוס נתפס כחולשה במזרח התיכון. ישראל ניסתה לתת מתנות רבות בלי להשיג קודם כול ניצחון, ובכל פעם קיבלה תוצאות הפוכות ממה שקיוותה קבל.

"קל לי לומר את הדברים. אני לא שם, אני לא משרת בצה״ל, אין לי ילדים שנמצאים שם", אומר שפירו בנימה כמעט מתנצלת, "אבל זה לא משנה את המציאות בשטח. המציאות בשטח היא שאצל אויבי ישראל סימני חולשה נתפסים כחולשה. סינוואר הבהיר זאת לחלוטין. הוא ראה בשסעים הפנימיים בחברה הישראלית הזדמנות מצוינת לפגוע.

"ישראל תצטרך לבנות מחדש את התפיסה העצמית שלה כאומה שעוצמתה הכלכלית ועוצמתה הצבאית הן מקור הכוח שלה. חשוב לזכור שכל הפילוגים שיש בחברה הישראלית הם כלום לעומת האיום שעומד מעבר לגבולות ישראל".

שפירו מבקש להדגיש שהוא מנסה להישאר א-פוליטי בכל הקשור למחלוקות בחברה הישראלית: "אני מדבר עם כולם בישראל בעבודה היום-יומית שלי, החל מיאיר לפיד ועד ביבי. במהלך הרפורמה במערכת המשפט נלחמתי בכל פוליטיקאי שאמר שישראל על סף התפרקות או על סף מלחמת אזרחים. אלה דברי הבל, אבל יותר מזה, אלו דברי הבל מסוכנים. מי שטוען שכל החלטה פוליטית היא הסוף של המדינה אומר בעצמם שמותר לעשות הכול כדי למנוע את קץ המדינה, גם דברים שפוגעים באחרים, כמו לסרב לשרת בצבא או לעודד מעשי אלימות. כלומר, האמירה 'זה קץ המדינה' היא נבואה שעלולה להגשים את עצמה, וישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה".

יהודים שתומכים בקמלה

אנחנו משוחחים זמן קצר לפני הבחירות בארצות הברית. זמן רב מיומו של שפירו מוקדש לתמיכה בקמפיין של המועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ, לרבות גיוס תרומות. שפירו עצמו אינו מתכוון להיכנס לפוליטיקה, ודאי שלא להתמודד על תפקיד הנשיא. לדעתו נשיאות ארצות הברית היא "עבודה איומה שלעולם לא ארצה לעשות". לדבריו, הוא נהנה מהחופש לומר כל מה שהוא חושב בלי למתן את דבריו.

כאשר צוינה שנה לטבח 7 באוקטובר בארצות הברית ביקש שפירו להצטרף לביקורו של מי שנכון לשורות אלו הוא המועמד לנשיאות דונלד טראמפ בקברו של הרבי מלובביץ' בניו יורק. במעמד זה הציג שפירו לפני טראמפ את בני משפחת אלכסנדר, שבנם עידן, שהיה בארץ חייל בודד, מוחזק בן ערובה בידי חמאס בעזה. שפירו משבח את האמפתיה שחש טראמפ כלפי מי שחווים דברים כאלה. "יש לנשיא טראמפ אהבה לישראל שלא הייתה כמותה לשום נשיא בהיסטוריה האמריקאית", טוען שפירו. "הוא ממש משוגע על ישראל, ויש לו כמובן גם קשרים רבים עם יהודים וכן נכדים יהודים".

מה דעתך על האמירה של טראמפ שלפיה "יהודי שתומך בקמלה האריס צריך לבדוק את ראשו"?

"אני מסכים איתו לחלוטין. יהודי ארצות הברית אינם תומכים בטראמפ משום שהם אינם נדרשים בכובד ראש לזהות היהודית שלהם. אומר זאת כך: אם מדינת ישראל היא נושא בעל חשיבות עליונה בעיניך, אם שמירה על מצוות היא נושא בעל חשיבות עליונה בעיניך, אלה הדברים שצריכים להוביל אותך כשאתה בא להצביע לנשיא ארצות הברית".

ובכן, מה קרה ליהודים בארצות הברית?

"יש הרבה סיבות שיהודים עוברים לתמוך בדמוקרטים. יש יהודים מבוגרים שאינם שוכחים שבשנות החמישים והשישים המפלגה הרפובליקנית לא הייתה כל כך ידידותית ליהודים. ויש מספר עצום של יהודים שנולדו יהודים בארצות הברית אבל הם לא דתיים בשום צורה, ואם הם מזדהים כיהודים, זו רק דרך לתאר את עצמם כלבנים. כלומר, הם רוצים מעמד של מיעוט אף שאין להם שום קשר עם היהדות או עם ישראל".

אם כן, יש קשר בין ההתבוללות בקרב יהודי ארצות הברית לתמיכתם בנשיאה שאינה תומכת בישראל?

"בוודאי", עונה שפירו. "בקרב האורתודוקסים דונלד טראמפ הולך לנצח בהליכה. אבל זה שאתה יהודי לא אומר שיש לך קשר משמעותי ליהדות או לישראל. יש מי שמזדהים כיהודים אבל חושבים שישראל עושה רצח עם".

המבחן והתוצאה

אחת הביקורות שנשמעות בישראל נגד טראמפ היא שהוא בלתי צפוי, ולכן מסוכן.

"אני יכול להתייחס רק למבחן התוצאה. במבחן התוצאה הנשיא טראמפ העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, הממשל תחתיו הכיר בזכותה של ישראל על רמת הגולן, והוא כנראה היה גם על סף הכרה בריבונות ישראל על שטחים גדולים ביהודה ושומרון. הנשיא טראמפ מקבל עצות רבות מהאנשים שסביבו, כמו ג'ארד קושנר, דייוויד פרידמן ומייק פומפאו, שכולם מאוד פרו-ישראלים".

גם אם רוצים לטעון טענות נגד טראמפ, אומר שפירו, צריך לזכור שבין השניים שרצים לנשיאות אין התלבטות אמיתית. "יש שני אנשים במרוץ הזה: האחד הוא המועמד הפרו-ישראלי ביותר בהיסטוריה האמריקאית, והשנייה היא במקרה קמלה האריס, שעסוקה מדי בהתרועעות עם כוחות תומכי חמאס במישיגן בניסיון לזכות בהצבעה הערבית-אמריקנית ומנצלת כל הזדמנות כדי לאותת על הזלזול שלה בזכותה של ישראל להגן על עצמה.

"גם אם ניקח את התרחיש הגרוע ביותר, ונגיד שדונלד טראמפ הוא בחור מאוד הפכפך, שהוא עלול לשנות את דעתו מחר, אנחנו כבר יודעים מה דעתה הלא הפכפכה של האריס. ביידן כועס על ישראל בגלל חיסולו של פואד שוכר, שמוגדר טרוריסט במחלקת המדינה של ארצות הברית ועל ראשו היה פרס של חמישה מיליון דולר. זה מה שקרה למפלגה הדמוקרטית".

יש הטוענים כי בכירים בישראל, ובהם שר הביטחון יואב גלנט, הם עושי דברו של ממשל ביידן ומיישרים איתו קו בריסון ישראל.

"אני לא הולך להאשים אנשים מסוימים שהם כלי משחק של הממשל של ביידן, כיוון שאני לא יודע מה המניעים שלהם. מה שאני כן יודע לומר הוא שאם אנשים אמרו שלא צריך למשל להיכנס לרפיח כי ג'ו ביידן אמר שלא להיכנס לרפיח, זו טיפשות מוחלטת. ביידן טעה בכל נושא מדיניות חוץ מרכזי בחייו. אם אתה משקף את דעותיו, אולי כדאי שתבדוק קודם את עצמך".

ישראל בסכנה אם קמלה האריס תיבחר?

"ישראל איתנה. מאז 8 באוקטובר ישראל משיבה את ההרתעה, והיא עושה זאת למרות הלחץ האמריקני. למען האמת, אני חושב שההתנגדות לממשל בוושינגטון משחקת לטובתה של ישראל. טוב שבעלות הברית הפוטנציאליות של ישראל, כמו ערב הסעודית, ידעו שישראל אינה מתכוונת לאפשר למי שנמצא בשלטון בארצות הברית להחליט החלטות בשמה".

אבל אנחנו עדיין תלויים מאוד בארצות הברית.

"זה נכון", הוא אומר. "המסקנה שלי, לאחר ששוחחתי בחמש השנים האחרונות עם מגוון ראשי ממשלה ישראלים, היא שלישראל יש חלון של שמונה עד עשר שנים להגיע לעצמאות מלאה מבחינה צבאית, או לפחות יתאפשר לה להשיג רכישות צבאיות ממקורות מגוונים כדי שלא תהיה לה עוד תלות ממשית בארצות הברית.

"זה לא רק בגלל קמלה האריס והמפלגה הדמוקרטית, אלא משום שהכלכלה העולמית שוקעת לקיפאון, ואנחנו לקראת תקופה ממושכת של האטה כלכלית. בזמן סטגנציה מדינות כמו ארצות הברית נוטות להתרחק מסיוע חוץ ומעניינים גלובליים, ולכן הסיוע הזה לישראל ייעלם. לכן היכולת לפתח תעשיית נשק מקומית כדי לספק עצמאות היא לדעתי הפרויקט הנחוץ ביותר בישראל".

הטיעון המטופש של הקמפוסים

קשה לחיות בישראל בלי להיתקל בסרטונים הוויראליים של שפירו במאבק ההסברה שלו למען המדינה היהודית. שפירו מגיע להרצאות ברחבי ארצות הברית ולעימותים מתוקשרים באוניברסיטאות המזוהות עם השמאל, ולעיתים קרובות מקדמת את פניו הפגנה. במקרים רבים מתנגדי ישראל שואלים אותו שאלות מתריסות, ובסרטונים אפשר לראות אותו מציג להם בקור רוח טיעונים מוחצים.

איך אתה נשאר רגוע כל כך בסיטואציות האלה?

"זה החלק הקשה בעבודה", הוא משיב. "אמרתי לאשתי ששמונים אחוז מהאנרגיה שלי מושקעים בלא להגיד דברים, בלעצור את עצמי. באוקספורד למשל היה לי קשה. יש שם אנשים שבאמת ובתמים מאמינים שמתחולל רצח עם, והם באים אליי ואומרים לי בפרצוף שישמחו להרוג אותי, את המשפחה שלי, את כל חבריי ואת כולם בישראל.

"בנסיבות כאלה קשה לי לשמור על קור רוח. אני רוצה להיכנס בהם ולהגיד להם שהם לא יודעים להבדיל בין טוב לרע ושאין להם מושג על מה לעזאזל הם מדברים. אבל האם זה יעזור? האם יש בזה תועלת? בכניסה למקומות כאלה אני אומר לעצמי שאני צריך לנשום נשימה עמוקה ולשמור על קור רוח, וכל השאר יסתדר מעצמו".

איך אתה מסביר את ההפגנות האלימות והתמיכה הפרו-פלשתינית בקמפוסים בארצות הברית?

"זה לא קשור לישראל", מצהיר שפירו. "הכול קשור לנרטיב של קורבן ומקרבן. הנרטיב הזה הולך בערך ככה: אם אתה לא מצליח בחיים, זו אשמתו של מישהו אחר; אם כקבוצה אתם מצליחים פחות מקבוצות אחרות, זה משום שנוצלתם על ידי הקבוצות המצליחות".

לפי שפירו, באמצעות הנרטיב הזה באים בקמפוסים להסתכל על המזרח התיכון: "הם רואים מדינה אחת מצליחה מאוד, שבנתה את עצמה יש מאין מ־1947 ואילך. היא מתקדמת טכנולוגית, בעלת כלכלה יציבה וכוח צבאי איתן. ואז הם מסתכלים על הפלשתינים בעזה או בגדה המערבית או על לבנון או על ירדן או על כל מקום אחר בסביבה, ומה שהם רואים זה חבורה של מדינות לא מוצלחות. או שהן עריצות או שהן עניות או שהן גם וגם.

"ההיגיון שלהם לא אומר 'אולי ישראל עושה משהו נכון וכל השאר עושים משהו לא בסדר'. ההיגיון שלהם אומר שישראל בטח ניצלה את האנשים האלה, כי ישראל כל כך עשירה והאנשים האלה כל כך עניים. זה טיעון מטופש מאוד, אבל הוא נפוץ מאוד בקמפוסים בקולג'.

"את אותו טיעון הם מעלים כלפי המערב. הם אומרים שהמערב הוא מקום רע כי הוא נצלני ונורא. אמריקה היא מקום רע כי אמריקה מוצלחת. אנשים לבנים באמריקה זה ממש רע כי יש להם הכנסה ממוצעת גבוהה יותר משיש לשחורים. היהודים מצליחים בצורה לא פרופורציונלית, אז זה אומר שהם הצד האלים, המנצל. לשיטתם, אתה לא יכול גם להצליח וגם להיות קורבן".

כשאני שואלת את שפירו מאין היכולת הרטורית הטובה שלו, הוא טוען שהוא דווקא מפר כמעט כל כלל של נאום לפי הספר, ומתחיל למנות את חסרונותיו: "אני מדבר מהר מדי, הקול שלי מעצבן, אני משתמש במילים גבוהות שאיש אינו מכיר, אני נכנס לפרטים קטנים כמו הגאוגרפיה של נהר הליטאני או היכן נמצא ציר פילדלפי, אבל למעשה אני חושב שאנשים סקרנים לגבי העולם ורוצים לדעת את הדברים האלה".

איך מעבירים מסר ביעילות?

"תלוי בקהל היעד. לא כל מסר צריך להיות מועבר באותו אופן. ברור שאם אתה מנסה להגיע ללב, אתה הולך לדבר אחרת משתדבר אם אתה מנסה להגיע לראש. אני מדבר עם כולם בדיוק באותה רמה. אני מדבר עם הילדים שלי כמו שאני מדבר איתך או עם קהל המאזינים שלי. אני מתייחס לכולם כאילו הם בני אדם אינטליגנטים ונבונים".

הטעויות של ישראל

ואז אני פונה לקבל עצות מאחד מגדולי המסבירים של ישראל בארצות הברית ושואלת אותו: איפה ישראל טועה בהסברה שלה בעולם?

כאן שפירו נחרץ אפילו יותר מהרגיל: "אומר לך את מה שאני אומר לכל חבר ממשלה בעשר ואולי בעשרים השנים האחרונות: ישראל מנסה לשכנע את כולם שהיא מוסרית. לא כך עושים הסברה! השקר הגדול ביותר בפוליטיקה הוא שפרסום שלילי לא עובד. פרסום שלילי הוא הדבר היחיד שעובד!

"כבר שמונים שנה מדינת ישראל מדברת על כמה היא נפלאה, שהיא מקום של חירות, צמיחה, מחויבות דתית ומשפחתית. בו בזמן הפלשתינים מספרים שהישראלים הם רוצחים מטורפים שגונבים את אדמתם. מעולם לא שמעתי מהם טענה חיובית אחת שמסבירה מדוע העולם יהיה מקום טוב יותר אם תהיה בו מדינה פלשתינית. כולם יודעים שאם תוקם מדינה פלשתינית, זה יהיה מקום הומה מטרור, אבל מאחר שהפלשתינים אינם מציגים אף טענה חיובית אחת, הם אינם נדרשים להסביר את זה.

"הפלשתינים מנצחים במלחמת ההסברה כי הם עושים דמוניזציה לישראל. לכן הישראלים מבולבלים כל כך. הם שואלים עצמם: אנחנו מסכנים את חיי החיילים שלנו כי אנחנו מקפידים להיות אנושיים. איך ייתכן שמאשימים אותנו ברצח עם?

"ישראל, במיוחד מאז אוסלו, קידמה את הפרסום השקרי שלפיו מדינה פלשתינית תהיה טובה, שבסך הכול מדובר במחלוקת על הגבולות ושאין כאן בעיה אידיאולוגית. היא טענה למעשה שזו רק שאלה של קיצוניים משני הצדדים. בכך היא למעשה מקדמת את ההסברה הפלשתינית שישראל היא הרעה בסיפור הזה. זה מטורף וחולני. ישראל טעתה כשהעמידה פנים שיאסר ערפאת הוא משהו חוץ מטרוריסט ושמחמוד עבאס הוא משהו שאינו טרור מזוקק".

מה היית עושה אילו היית אחראי להסברה הישראלית?

"הייתי מציב שלטי חוצות בערים גדולות ברחבי העולם המערבי שמראה את הרוע של הפלשתינים. ישראל הייתה צריכה לעשות את זה כבר לפני עשרים שנה. כבר אז הייתי שם בטיימס סקוור בניו יורק שלטי חוצות של המחבלים מרמאללה שעשו לינץ' בחיילים, עם הדם על הידיים. במקום זה ישראל שמה שלטי חוצות על כמה נחמדים החופים בתל אביב. בלי להיות בוטה, למי לעזאזל אכפת? אני מלוס אנג'לס, ויש פה חופים נחמדים. מה אכפת לי מחוף הים בתל אביב? הפעם הראשונה שראיתי אי-פעם את ישראל מראה את הרוע של הפלשתינים היה לאחר 7 באוקטובר".

הנץ ההפכפך

שפירו סבור כי מרבית יהודי ארצות הברית שהם בעלי מודעות פוליטית רוחשים כבוד עצום לראש הממשלה בנימין נתניהו ומבינים שהוא מנהיג בקנה מידה היסטורי. לעומתם יש יהודים דמוקרטים "שעברו מניפולציות של המפלגה הדמוקרטית", ולכן הם מאמינים לעלילות על נתניהו. "יש תפיסה בקרב האנשים האלה שביבי הוא סוג של ימני ברברי, נץ הפכפך", טוען שפירו. "כמובן, זה לגמרי מטורף. אם עוקבים אחר המדיניות של ביבי, רואים שהוא אחד ממנהיגי העולם המתונים ביותר בהיסטוריה המודרנית. הוא אפילו איטי מדי לדעתם של רבים בימין הישראלי.

"נתניהו הוא איש תקשורת מעולה, והאנגלית המושלמת שלו היא נכס עצום בשבילו כאן. זה מאפשר לו לדבר עם העם האמריקאי ישירות, בלי להשתמש בתיווך הנשיא".

מה דעתך על בואו לנאום בקונגרס על אף התנגדות הדמוקרטים?

"זה מעולה. זאת לא אשמתו של ביבי שהממשל של אובמה החל להפנות את הבסיס הדמוקרטי נגד ישראל או שחלק מהדמוקרטים מתערבים כל כך בפוליטיקה הפנימית של ישראל. תפקידו של ביבי הוא לייצג את ישראל בכל מקום אפשרי, והוא עשה זאת בצורה מבריקה בקונגרס".

אמריקה עוד לא גיהינום

באירוע של CPAC שנערך לפני כשנתיים שאל העיתונאי עמית סגל את שפירו מדוע הוא אינו עולה לישראל. שפירו ענה אז שאין סתירה בין המשימה היהודית שלו ובין הנוכחות שלו בארצות הברית. "יהודים צריכים לגור איפה שהם יכולים להיות אור לגויים, ומצידי, אדם שיש לו מיליוני עוקבים בארצות הברית, אני מקדם את מה שאני מחשיב לערכים שחשובים לנו". אני שואלת את שפירו אם הוא עדיין חושב כך לנוכח האנטישמיות הגואה בעולם. "משהו רע קורה, זה ברור", הוא עונה, "ולא רק בארצות הברית אלא ברחבי המערב כולו.

"האם יהודים צריכים לעלות? זה תלוי בהם. אבל בנוגע להכרח לבוא, אני לא חושש שאמריקה תיראה בקרוב כמו גיהינום. אילו הייתי גר בצרפת למשל, הייתי עוזב אותה. אך לאורך ההיסטוריה ארצות הברית הייתה המדינה הטובה בעולם ליהודים, ואני לא רואה את זה משתנה בטווח הקרוב".

גם אם הדמוקרטים ינצחו בבחירות?

"גם אם קמלה האריס תהיה נשיאה אני לא חושב שתהיה לכך השפעה על רוב היהודים בארצות הברית. אמריקה היא מדינה ענקית, ולא כל המקומות שווים במצבם".

בכלל, יהודים בארצות הברית מרגישים בטוחים?

"יהודי ארצות הברית בסך הכול מרגישים בטוחים פחות ממה שהרגישו בהיסטוריה הלא רחוקה, אבל זה באמת תלוי איפה הם גרים. יהודי בניו יורק ירגיש בטוח לחלוטין בחלקים מסוימים של ניו יורק, אבל בחלקים אחרים הוא ירגיש בטוח פחות. זה נכון גם לגבי ניו ג'רזי ולוס אנג'לס. כמובן, זה תלוי גם בשאלה עד כמה הוא מזוהה כיהודי. אם הוא חובש כיפה או לא, למשל".

לסיום יש לשפירו מסר לעם היושב בציון. "אני אומר לישראלים 'חזק ואמץ'. תהיו חזקים. ברור ששום דבר לא היה שווה את מה שקרה ב-7 באוקטובר, אבל ישראל תצא חזקה מזה. ישראל הולכת להבין שהכלכלה שלה לא צריכה רק לצמוח, אלא היא צריכה להמריא, שהיכולת הצבאית שלה צריכה לא רק לגדול אלא להתעצם. אין תחליף לכוח הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית. תזכרו: אותם אנשים שאתם צועקים עליהם בגלל הרפורמה במערכת המשפט הם האנשים שאתם הולכים לחגוג איתם בליל הסדר הבא".