"אין סיכוי שהייתי שולחת את הילדים שלי היום לחינוך הממלכתי"

לפני שחברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן לוגמת מכוס המים שעל שולחן הלשכה שלה בבניין הכנסת בירושלים היא מברכת 'שהכול'. "היא מברכת על כל דבר שהיא שותה ואוכלת", אומר הדובר שלה, יוחנן הירש, שהוא עצמו חובש כיפה שחורה. גלית דיסטל-אטבריאן מתחזקת. כמו ישראלים רבים טלטל את עולמה הטבח של 7 באוקטובר, ומאז היא מתחזקת במצוות ואף שומרת שבת.

דיסטל-אטבריאן נולדה לבית פרסי מסורתי בירושלים. "אם היו עושים סרט סטראוטיפי על בית ירושלמי מסורתי, הבית שגדלתי בו היה מתאים לכל הקריטריונים", היא אומרת. "בבית היו שמים פלטה לשבת, כי חס וחלילה להדליק אש, אבל אחרי קידוש ברור שמדליקים טלוויזיה, ובשבת בבוקר נוסעים לים. כשאחי לחם במלחמת לבנון הראשונה הוריי נדרו נדר שאם הוא חוזר בחיים, הם ישמרו שבת, וכך היה. עם השנים אחי חזר בתשובה, ועד הטבח ב-7 באוקטובר אני ואחותי היינו מסורתיות, עושות קידוש בבית אבל נוסעות בשבת, צמות ביום כיפור ולא אוכלות חמץ בפסח.

"היום אני דוסית לגמרי", היא צוחקת, "אני לא מזהה את עצמי. אני מברכת את כל הברכות, שומרת שש שעות בין בשר וחלב, בבוקר קוראת את ברכות השחר, שמע ישראל ופרקי תהלים, בלילה קריאת שמע שעל המיטה, ובזמני הפנוי קוראת ומאזינה להרצאות. עכשיו סיימתי את הפירוש של התניא. ואו, זה ספר מטפיזי. פתאום את גאה להיות 'בינונית'. אני מקווה שאני 'בינונית'".

דיסטל-אטבריאן מעידה כי שמירת השבת הייתה לה קשה מאוד בתחילת הדרך. "לא הייתה לי בעיה להיות בלי הטלפון, בלי חשמל ובלי טלוויזיה, אבל היה לי קושי גדול עם הסיגריות", היא משתפת. "לא הבנתי מה זה עונג שבת. אבל עם הזמן זה נעשה הרבה יותר קל, ולאחרונה אני פתאום מרגישה את זה. אני קמה בשבת בבוקר, מכינה לי קפה מהמחם, פותחת את החלון האהוב עליי בבית ומתייחדת עם הקב"ה בשחרית של שבת. מעציב אותי לחשוב ש-54 שנה פספסתי את החוויה הזאת".

הקמפיין המטופש

לצד התחזקות הזהות היהודית ברמה האישית מתחדדת בחברת הכנסת דיסטל-אטבריאן גם תחושת השליחות לחזק את הזהות היהודית ברמה הלאומית. לדבריה, נושא הזהות היהודית היה חשוב לה תמיד, אולם מאז הטבח הוא בוער בה ממש.

דיסטל-אטבריאן הקימה ביוני האחרון את ועדת המשנה להגות יהודית במערכת החינוך. היא רוצה לפעול ולהשפיע על המערכת, שלדבריה לאורך עשרות שנים ננגסה בידי זרמים רפורמיים, פרוגרסיביים ואנטי-יהודיים. "גדל כאן דור של ילדים שלפעמים הם כבר דור שלישי של חוסר ידע ביהדות", היא מסבירה. "אנחנו מכחידים במו ידינו את היהדות בגלל קמפיין הדתה מטופש. שעות הלימוד במקצוע התנ"ך ירדו באופן דרמטי בהיקפן מאז קום המדינה, וגרוע מכך: אם כבר מלמדים תנ"ך, מכניסים את זה תחת הכותרת של 'תרבות ישראלית', כי יהדות לבד זה מפחיד".

דיסטל-אטבריאן אומרת כי אנשי החינוך בישראל אימצו את השיטה הפרוגרסיבית שנקראת SEL (Social and Emotional Learning). שיטה זו משתמשת בחומר הלימוד כדי לפתח מיומנויות רגשיות וחברתיות. "השיטה הזאת יוצאת מנקודת הנחה שחומר הלימוד נועד לטפל בנו רגשית, כי כולנו מאוד שבריריים, ולכן שינון טקסטים זה מעליב ובחינה בכתב זה משעמם. תהליך ה-SEL במערכת החינוך בישראל התחיל עוד בתקופת כהונתו של שר החינוך שי פירון, נמשך ביתר שאת אצל נפתלי בנט, ויפעת שאשא-ביטון לקחה את זה לקצה".

דיסטל-אטבריאן אומרת כי אפשר לראות את הגישה הפרוגרסיבית באה לידי ביטוי גם בתוכנית גפ"ן, אשר מספקת לבתי הספר בישראל תוכניות לימוד להעשרה. לדבריה, מי שאינו עומד בסטנדרטים הפרוגרסיביים של שלטון הפקידים במשרד החינוך, אינו מתקבל לתוכנית. "הרב אלון חזני למשל הגיש תוכנית ללימוד התנ"ך בצמוד לטקסט, אבל תוכניתו נשללה, כי לטענת אנשי משרד החינוך, התוכנית שלו לא מכילה זרמים רבים ביהדות".

אם כן, מערכת החינוך היא עוד מוקד כוח של השמאל?

"חד-משמעית. מאז מהפך 1977 השמאל התחיל להבין שמבחינה דמוגרפית ידו על התחתונה ורוב עם ישראל שמח ועולץ ביהדותו ואוהב אותה. השמאל איבד אחיזה בכל תאוריה וכשל בכל התחזיות שלו, ומה שנשאר ממנו זה שבט כוחני שמתעב את כל מי שלא דומה לו.

"יש כאן מיעוט שנמצא בתודעת רוב ורוב שנמצא בתודעת מיעוט. הם פיתחו כל מיני דרכים עקלקלות ופתלתלות מגובות במימון של כסף אין-סופי לא רק מגורמים ציבוריים אלא גם ממדינות שמעוניינות לבחוש בקלחת הישראלית, וזה מאוד ניכר במערכת החינוך".

מיסיונרי או אנטישמי

בדיוני הוועדה גילתה דיסטל-אטבריאן לדבריה כי עשרות אלפי מורים המוכשרים כיום במכללות כמו סמינר הקיבוצים, בית ברל, קדמה ואחרים, לומדים אצל מרצים שמסבירים להם איך להכניס תכנים פוליטיים ופרוגרסיביים למוחם של התלמידים. "מבחינתם", היא אומרת בזעם, "הורה בעל אידאולוגיה ציונית או מסורתית או ימנית הוא שטוף מוח.

"הגיע לידיי סרטון של גליה זלמנסון, שותפה בכירה במרכז לפדגוגיה חברתית בסמינר הקיבוצים ועוסקת בהכשרת מורים. בסרטון היא אומרת במהלך הדרכה למורים בקדמה איך להחדיר תוכן פוליטי אקטיבי מאחורי גבם של ההורים. היא בפירוש אומרת למורים שעליהם לעשות לילדים בכיתה חינוך פוליטי גם בהקשרים של מגדר, שאפשר להתחיל בחינוך פוליטי כבר מגיל הגן, וכל זה כדי ליצור שינוי תודעה.

"כשאחת המורות שואלת אותה איך אפשר לחנך חינוך פוליטי בלי להסתכן בפיטורין, זלמנסון משיבה: ההורים שטופים בתודעה שנבנתה כאן שנים. כלומר היא בעצם אומרת שההורים שטופים בתודעה שקרית, ותפקיד המורים לגאול את הילדים מהוריהם. היא לא מתביישת לומר מול המצלמות שהמורים צריכים לעבוד גם במישור הסמוי, כלומר סמוי מעיני ההורים, ולעשות עבודה חתרנית כדי לחולל שינויים חברתיים".

עוד מחדל במערכת החינוך שמשתקף בדיוני הוועדה הוא תפקוד מוסד הפיקוח על מקצוע התנ"ך. לדברי חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן, מערכת הפיקוח טוענת שהמפקחים נועדו להיות שם במקרה שהורים ירצו להגיש תלונה, אבל בפועל גם את התפקיד הזה הם אינם ממלאים כראוי.

"הגיעה אליי אימא מפתח תקווה והציגה לי טקסט שהילד שלה לומד בשיעור היסטוריה בכיתה ז'", היא מספרת. "אני לא יודעת אם לקרוא לטקסט הזה מיסיונרי-נוצרי או אנטישמי. בטקסט כתוב שהבשר והדם של ישו קדושים, שכוהני בית המקדש מושחתים ושהיהודים רצחו את ישו. האימא הזאת, שבאה לארץ מברית המועצות כדי שהילד שלה ידע מה זה להיות יהודי, פנתה למנהלת בית הספר ושאלה: למה אתם מלמדים את הבן שלי להיות נוצרי? תשובת המנהלת הייתה: הטקסט קביל, לכי הביתה".

באחת מישיבות הוועדה אמרת שהיהדות היא של כולם ושלאיש אין מונופול עליה. למה היה חשוב לך להדגיש את זה?

"למדתי חמש שנים פילוסופיה של המערב, אבל כל מה שלמדתי הוא בדיחה לעומת האוקיינוס של ההגות היהודית. איזה דבר פסיכי זה לבעוט בזה. אם הפחד מהיהדות לא היה כל כך מושרש, אני לא חושבת שהיה מישהו, גם מהשמאל החילוני, שהיה מתנגד למה שאני עושה".

עוגיפלצת בבראשית

לתחושתה, יש דווקא מפנה חיובי בגישה של חלק מהציבור שפחד מהדתה: "לפני הטבח רבים אמרו שהם קודם כול ישראלים ורק אחר כך יהודים. בעקבות הטבח, שטלטל את התודעה שלנו, מרכיב הזהות של היהדות טיפס אצל כולם בסדר העדיפויות".

איך לדעתך אפשר לשנות את המצב העגום במערכת החינוך בכל הקשור לזהות היהודית?

"קודם כול באמצעות העלאת המודעות אצל ההורים. משרד החינוך מאוד חרד לתדמיתו בקרב ההורים, עד כדי כך שכשמנהלי בתי ספר באים לתת את העדויות שלהם לפני הוועדה, אנשי משרד החינוך מתקשרים אליהם ערב לפני כן ומאיימים עליהם בפיטורים או עומדים מחוץ לוועדה ומהלכים עליהם אימים. לכן המודעות של ההורים חשובה מאוד כמנוף להפעלת לחץ.

"הדרך השנייה היא באמצעות חקיקה. בימים אלה אני עובדת על הצעת חוק שלפיה כל תלמידי ישראל ילמדו החל מכיתה ב' שעה שבועית אחת של פרשת השבוע. כיום מלמדים פרק פה ופרק שם, ואז לילד אין תמונה כללית.

"חשבתי שבימים שאני הייתי תלמידה זה היה גרוע ויצאתי בורה לחלוטין בכל הקשור ליהדות ולתנ"ך, אבל המצב היום גרוע פי אלף. במערכת החינוך לא מאמינים כיום שילדים יכולים לאחוז מורכבות, ולכן הם מלמדים באופן שטחי.

"קחי למשל את הפרשה העוסקת ביעקב ועשיו. במקום לצלול לתוכה וללמוד את העומק שלה, מורים בבתי ספר יסודי מלמדים את סיפור נזיד העדשים באמצעות הדמות עוגיפלצת ודנים בשאלות מה עוגיפלצת אוכל לארוחת בוקר ואם התלמידים אוכלים בצורה מנומסת או לא. כלומר הם לקחו את הסיפור לכיוון של נימוסים והליכות על פי חנה בבלי".

כשאת נחשפת לדברים האלה את מצטערת שלא שלחת את ילדייך לחינוך הממלכתי-דתי?

"כן, מאוד. היום אין סיכוי שהייתי שולחת אותם לחינוך ממלכתי. נפקחו לי העיניים".

החיבוק של נתניהו

דיסטל-אטבריאן עבדה בתחום תעשיית האופנה והטקסטיל, ובה בעת התפתחה כסופרת וכאשת תקשורת. לקראת הבחירות לכנסת ה-24 בחר בה ראש הממשלה בנימין נתניהו למלא את המקום העשירי המשוריין ברשימת הליכוד. לבחירות הבאות היא התמודדה בפריימריז והגיעה למקום ה-20.

לאחר הבחירות לכנסת ה-25 מונתה חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן לתפקיד שרת ההסברה של ישראל בעולם. היא טענה בעבר בראיונות כי סונדלה על ידי בעלי תפקידים בלשכת ראש הממשלה, ולכן לא הצליחה לתפקד ולהוציא לפועל את תוכניותיה.

חמישה ימים אחרי טבח 7 באוקטובר, ולאחר שמשרד התפוצות מונה לאחראי לפעילות ההסברה של ישראל בעולם, הודיעה דיסטל-אטבריאן על התפטרותה מתפקיד שרת ההסברה. במכתב ההתפטרות כתבה: "כשאני רואה את משרד ההסברה שהתרוקן מהסמכויות שניתנו לו מלכתחילה – אין לי אלא להודות ביושר שכל יום שבו הוא מופעל מעתה ואילך מהווה בזבוז של כספי ציבור".

כחודשיים אחר כך אמרה דיסטל-אטבריאן בריאיון לליאור קינן ברשת 13 כי הייתה מהאנשים שגרמו למדינת ישראל להיחלש. "יצרתי שסע, פילוג, מתח", אמרה באותו ריאיון, "והמתח הזה הביא לחולשה, והחולשה הזו בהמון מובנים הובילה לטבח", אמרה. דברים אלה, נוסף על פרסום התכתבות אישית עם אור סיונוב, יוצאת האח הגדול, שבה כתבה "את לא יודעת כמה הוא שבר אותי נתניהו ואני סותמת את הפה", הכעיסו מאוד את מצביעי הליכוד.

"כשאמרתי לימין שהם מפרשים אותי לא נכון וממתי אני בוגדת בשבט, הם לא האמינו לי", אומרת לי דיסטל-אטבריאן. "זה קרע אותי. אבל היום, אחרי שיצאתי מהפוסט-טראומה ומהתקופה המבולבלת ההיא, אני מבינה שהימנים תקפו אותי בצדק. כשאני צופה בריאיון הזה אני לא יכולה להסתכל על עצמי ולא יכולה לשמוע את עצמי".

למה את לא יכולה להסתכל על עצמך?

"כי לא ראיתי את מה שכולם ראו. הם ראו מישהי שבאה כמייצגת את הימין, כזאת שהטיפה שלא להתנצל ולהישאר חזקה, ובעצם כאילו בהתנצלות שלה לוקחת את כל הימין ומשפילה אותו. זה מה שהם ראו, ובגלל שלא הייתי באירוע שילמתי ואני משלמת על זה מחירים פוליטיים עד היום".

את חושבת שהבייס סלח לך על זה?

"יש בליכוד אנשים כמו גלנט, שמקבלים קצת חיבוק מהשמאל ומוכרים את הציבור הימני. אני לא כזאת, ואני חושבת שהבייס מבין שכוונתי לא הייתה רעה. אבל להגיד לך שזה נמחק לגמרי? לא. אני חושבת שזה עבר מכעס לאכזבה. הם התאכזבו ממני, ובצדק".

אמרת באותו ריאיון שאת רוצה ליצור שיח חדש. את עדיין מאמינה שאפשר ליצור שיח חדש?

"מה שאמרתי בריאיון הזה לא היה מעובד", היא מסתייגת, ומבהירה: "ברמה של בני אדם ואזרחים זה אפשרי ליצור שיח חדש. אני מאמינה שעם ישראל נמצא בשני קטבים, ואפשר למוטט את הקיטוב בקלות רבה מאוד אם יהיו יותר מפגשים בין-אישיים.

"אני רואה את זה בוועדת המשנה להגות יהודית. בישיבות הראשונות הגיעו לוועדה המון ארגוני שמאל מאוד מאוד חוששים. הם באו כדי לתת פייט, אבל עם הזמן החומות קורסות והחשדות פוחתים, וחלקם כבר אומרים שחשוב שילדי ישראל ילמדו תנ"ך ומוסר יהודי. ראיתי שאם יודעים ליצור שיח משותף ולהגיד להם: בואו איתי למפעל הזה, אתם לא האויב שלי, אני לא נלחמת בכם, זה אינטרס משותף שלנו, הם באים.

אמרת שהתאכזבת מנתניהו. לדעתך גם נתניהו התאכזב ממך?

"אני לא חושבת שנתניהו התאכזב ממני, כי הוא יודע יותר טוב מכולם מה הוא נתן לי ומה הוא לא נתן לי. גם אם היה עומד במשרד הרקולס, הוא לא היה יכול לתפקד. למה משרד ההסברה נבנה כך? למה הוא ניתן לי מלכתחילה? מי בחש? אני לא יודעת.

"אני כן יכולה לספר לך שאחרי שהכול נגמר, נתניהו ביקש להיפגש, והייתה לנו שיחה ארוכה מאוד פנים אל פנים. אמרתי לו את כל מה שחשבתי, דברים שלא אחשוף פה. זאת הייתה שיחה עם הרבה דמעות שנגמרה בחיבוק מאוד מאוד ארוך שלו.

"נתניהו יודע שלנאמנות שלי אין גבול, והוא ראה את זה בישיבת הסיעה הראשונה אחרי הטבח. כשכל העולם רעש וגעש, הייתי הראשונה שנעמדה באמצע הישיבה ואמרה: אני מאחוריך במאה אחוז. הוא בא אליי אחרי זה ואמר לי: אני ורעייתי כל כך הערכנו את זה. נכון שהייתה לי אפיזודה מאוד לא נעימה איתו בכל הקשור למשרד ההסברה, אבל הוא עדיין מנהיג ענק, ואני אעשה הכול כדי שהמנהיג הענק הזה יישאר בשלטון".

את שמחה שהתפטרת מתפקיד שרת ההסברה?

"כן. הייתי צריכה לעשות את זה הרבה לפני כן. החוויה שלי כשרת ההסברה כל כך טלטלה אותי, שמבחינה תודעתית כבר שם החל תהליך החזרה שלי בתשובה. מתוך המצוקה התחלתי להתקרב לקב"ה, ואחרי הטבח ב-7 באוקטובר התחלתי לשמור שבת והתחזקתי במצוות. היום אני מרגישה שאני מאוד מנוהלת על ידי הקב"ה. הגעתי לפה כי הוא תפס אותי בשיער ושם אותי פה.

"היום כחברת ליכוד אני מבינה כמה קשה צריך לעבוד כדי להיכנס לנבחרת. אצלי נתניהו התקשר אליי ואמר: את מקום עשירי, מחר תבואי. ביי. שלוש שעות לפני שהתקשר הייתה לי תוכנית רדיו, וניסינו לנחש עם צוות פרשנים מי יהיה השריון של נתניהו. לא אני ולא אף אחד מהפרשנים דמיינו שאני בכלל על הכוונת. זאת הייתה עלייה מעל הטבע, ואז ביום אחד הייתה נפילה תלולה שלא היה לי בה יד. הקב"ה העלה אותי ואחר כך הוריד אותי כדי שאדייק את עצמי, כדי שאעשה עבודת המידות וכדי שאמצא את השליחות שלי. השליחות שלי היום היא לגרום לעם ישראל להכיר את היהדות שלו".

בלשכתה של דיסטל-אטבריאן מתנוססת תמונתו של בגין. "אימא שלי הייתה מאוהבת בבגין, ואני הייתי מאוהבת בו בגלל אימא", היא מספרת. "החברה למדליות שבה עבדה הייתה ממש ליד מעון ראש הממשלה בבלפור. אימא הייתה מכוונת את הבקרים שלה כך שהיא תרד מהאוטובוס בדיוק בשעה שבגין יוצא עם האוטו. ביום שהוא היה מנופף לה לשלום מהאוטו, היא הייתה נותנת לנו ממתקים. במקום הזה אפשר לראות את תוצאות הדיכוי, כי אפשר לראות איך כשיש מישהו שמייצג אותך ורואה אותך, זה מחיה אותך וגורם לגב שלך טיפה להזדקף.

"היום אנחנו מסתכלים על בגין בעיניים קצת ביקורתיות, כי הביביזם קם על מה שבגין לא עשה. בגין לא השכיל להעיף את הפקידים ולפנות את מוקדי הכוח למרות שאז הוא היה יכול לעשות זאת. במקום זה הוא הושיט להם יד ואמר: אנחנו לא אויבים שלכם.

"אבל בגין כרת ברית עם המזרחים והביא להם גאולה. כמה וכמה עשורים לאנשים כמו הוריי לא היה קול, ופתאום הם ראו בטלוויזיה מנהיג שמדבר בעדם, שאם קוראים להם צ'חצ'חים, הוא נזעק. זה היה חדש".

ואת רואה את עצמך ממשיכה בשליחות ומשמיעה את קולה של ישראל השנייה?

"כל הנאומים שלי, כל מה שאני מדברת עליו, הכול מתנקז לזה. אני לא יכולה לשאת את זה שיש פה אזרחים סוג ב' ולא מסוגלת לשאת את הצביעות של השמאל, שלפיה כאשר אתה נאבק על השוויון שלך אתה מסית. אני כל הזמן מתרגמת את זה למאבק של השחורים בארצות הברית: כשהם נאבקו לשבת איפה שהם רוצים באוטובוס, הם הסיתו? גם אנחנו רוצים לעלות לאוטובוס של האקדמיה, לאוטובוס של התקשורת, לאוטובוס של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון הוא הגוף הכי גזעני בישראל. למה עד היום יש צורך שם בכיסא מיוחד למזרחי?

"הכי אני אוהבת את המזרחים שגדלו בערים מרכזיות ואומרים שאין אפליה כי הם לא חוו אותה. גם לי הייתה ילדות מהממת בירושלים ורקדתי בלט עם חברותיי האשכנזיות והלכתי לאוניברסיטה והייתי מש"קית ת"ש בצבא והאזנתי לניק קייב. אבל אני רואה מה קורה בפריפריה למי שלא שפר גורלם והכול חסום בפניהם.

"הסטטיסטיקה לא משקרת. אפשר לראות בבירור שאם אתה שמאלני, אשכנזי וחילוני, אתה תהיה בטופ. אם אתה מזרחי, ימני, מסורתי, אתה בתחתית. ולא מדובר רק בעניין עדתי. זה נכון גם לגבי חרדים ומתנחלים. בסוף ההפרדה האמיתית בין ישראל הראשונה לישראל השנייה תלויה בשאלה אם אתה יהודי שומר מצוות או לא".

"השמאל מפספס את החרדים"

את מסנגרת לא פעם על החרדים. הסיבה שאת מרגישה צורך להגן עליהם היא אחוות המקופחים?

"אני מגינה על החרדים בראש מאז שאני ילדה בת שש. זה התחיל כבר אז, כשהייתי רואה בטלוויזיה את הכתבות נגדם. אני זוכרת שאימא הייתה אומרת לי ללכת להתקלח כי מחר בית ספר, ואני הייתי עומדת במקלחת ונואמת לטובתם. אני לא יודעת למה. אני זוכרת ויכוחים בבית הספר ואחר כך באוניברסיטה ואחר כך עם אנשים שהתחלתי לעבוד איתם כשהייתי בת עשרים. מי שאמר לידי מילה רעה על החרדים, הפכתי לאריה".

גם בימים שהיית שמאלנית בדעותייך והצבעת מרצ?

"כן. אני חושבת שהשמאל מפספס את החרדים. אם יש מגזר שהוא כולו חמלה, רווחה, חסד, תבונה, ספר וחשיבה, זה המגזר החרדי. יש כל כך הרבה מה להעריץ באנשים האלה וכל כך הרבה מה ללמוד מהם.

"כשאת נוסעת ברחובות של חרדים בירושלים את רואה לפעמים במעבר חצייה אחות גדולה שמחזיקה בידו של אחיה הקטן, וזה מחזיק ביד של אח קטן יותר. הם גדלים כך, בלי פלייסטיישן ובלי סמארטפונים ובלי טלוויזיה ובלי פורנוגרפיה. הם גדלים לתוך תודעה רוחנית. איך אפשר לפספס את היופי שבמגזר הזה?"

מה העמדה שלך בנוגע לגיוסם לצה"ל?

"צריך ליצור תשתית של אמון בין החברה החילונית לחברה החרדית. כרגע החברה החרדית מרגישה מותקפת, וכשאתה מותקף אתה מתאחד כמו אגרוף. הגיוס בחיים לא יתחיל מהרבנים, הוא צריך להתחיל מהרחוב, מזה שאימא תרגיש שהיא שולחת את הבן שלה למקום שמכבד את אורח החיים שלה, וזה לא המצב כרגע. החברה החילונית והשמאל כל כך מבינים מורכבויות מול האויב האנטישמי, אבל מול האחים שלהם הם מאבדים כל יכולת של חשיבה מורכבת".

מטרות על הגב

למרות הקשיים שחוותה חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן כפוליטיקאית מתחילה, נראה שמאז התפטרה מתפקיד השרה היא מצליחה להתמקד ולהתנהל במיומנות רבה יותר בזירה הפוליטית. היא אוהבת מאוד את העבודה הפרלמנטרית ומצהירה באוזניי שהיא מתכוונת להתמודד בפריימריז הבאים של הליכוד.

דיסטל-אטבריאן מאשרת שהיא מפתחת עור של פיל ואומרת שאיבדה את תמימותה. "לפני כן הלכתי כמו ילדה קטנה באחו, בתחושה שכולנו חברים, בזמן שהיו לי הרבה מטרות על הגב", היא אומרת. "היום אני כבר מכירה את המשחק ולומדת להגן על עצמי. אבל אני לעולם לא איישם פוליטיקה מלוכלכת. יש לי אמונה בעולם הבא, ואני לא שוכחת לפני מי אני עתידה לתת דין וחשבון".